חיסונים למטיילים

צהבת מסוג Hepatitis B) B) - מחלה ויראלית אשר מועברת ע"י מגע ישיר עם הדם. היא מועברת באמצעות יחסי מין או ע"י שיתוף מחטים מזוהמות של מזרקי סמים, כהרואין. בגלל אופי ההידבקות, היא מופיעה בעיקר בקרב אנשים בוגרים. 

צהבת מסוג B נפוצה במיוחד במדינות מזרח ודרום אסיה ובסאב-סהרה באפריקה. אפילו באזורים אלו רמת ההידבקות היא מאוד נמוכה, אך אם חס וחלילה אתה נדבק בה היא עלולה לגרום לך להיות חולה מאוד.

עדיין, הסיכון לסיבוכים ארוכי טווח, קטן בהרבה ממה שבד"כ גורמים לנו להאמין. למעלה מ - 95% מהחולים במחלה מבריאים באופן מלא והידבקות בה מקנה חיסון אמיתי למשך כל החיים.

פוליו - מחלה נגיפית מדבקת אשר נגרמת ע"י וירוס אשר תוקף את מערכת העצבים. המחלה מתרחשת בעיקר אצל ילדים מתחת לגיל 5. תסמיני המחלה כוללים חום, עייפות, כאבי ראש, הקאות, צוואר נוקשה וכאבים בגפיים. אחוז הילדים הנעשים משותקים נע בין 1% ל 2% מהנדבקים במחלה הנגיפית - כך שהרוב המוחלט של הנדבקים בפוליו מבריאים ממנה באופן מלא ואילו מספר מועט של חולים אכן נותרים עם נכות צמיתה.

נגיף הפוליו היה נפוץ בעבר בכל מדינות "העולם השלישי", אך כיום נשארו רק כשבע מדינות בהן הפוליו נפוץ, באזורים נידחים: אפגניסטן, מצריים, הודו, ניגר, ניגריה, פקיסטן וסומליה. המחלה כבר איננה מהווה סיכון ובקרוב היא תיעלם לחלוטין. למרות שארגון הבריאות העולמי הכריז בשנת 1994 על כל החלק הצפוני של כדור הארץ כ"אזור נקי מפוליו" ולמרות שמאז שנת 1991 לא נמצא נגיף טבעי של פוליו (שמקורו אינו מעשה אדם, כמו בחיסונים), עדיין נכללות לא פחות מארבע מנות חיסון נגד פוליו לכל יילוד בהמלצות משרד הבריאות האמריקאי1. ההסבר שלהם לכך הוא שעד שהפוליו ימוגר לחלוטין, הסיכון שהנגיף יופיע בשנית בארה"ב הוא "רק מרחק טיסה אחת מלהתממש".

בכל מקרה, בחינה של הנתונים מראה שבין 1980 ל- 1998 נתגלו רק 6 מקרים של פוליו מיובא בארה"ב, כאשר האחרון נמצא בניו יורק ב-19932

טטנוס - מחלה משתקת חמורה, המלווה בעוויתות, הנגרמת כתוצאה משחרור של רעלן מהחיידק Clostridium tetani. החיידק נמצא באדמה ובצואה של חיות בכל רחבי העולם.

ישנם מספר סוגים של טטנוס: מקומי, של הראש, כללי וילודים. הטטנוס הנפוץ ביותר וגם הקטלני ביותר הוא ה-neonatal. אבל, רוב המקרים מתרחשים לאחר הלידה כתוצאה משימוש בציוד לא סטרילי לחיתוך חבל הטבור. טטנוס של הראש, הפחות נפוץ מכולם, עלול לגרום לשיתוק שרירי הפנים ולהוביל למקרים קלאסיים של "לסת נעולה". טטנוס מקומי גורם להתכווצות שרירים מקומית תדירים קרוב למיקום המקורי של חדירת הזיהום, וריפוי עלול לארוך מספר שבועות.

הטטנוס הכללי הסוג הנפוץ ביותר, הוא גם האיטי ביותר להתפתח בגוף. המחלה מאופיינת ע"י עלייה הדרגתית בהתקשחות שרירי השלד והתכווצויות שרירים בכלל. פצעים עמוקים ומלוכלכים מהווים הסיכון הגדול ביותר להתפתחות המחלה, מכיוון שהחיידק שורד אך ורק באזורים ללא חמצן.

התסמינים של ההרעלה בכל סוגי הטטנוס מתפתחים באיטיות. תקופת הדגירה – התקופה בין מועד הפציעה לבין התפתחות הזיהום באופן מלא – נעה בין חמישה ימים לחודשיים, אולם תסמינים ראשונים ניתן לזהות בד"כ אחרי כ-14 יום. סימני הידבקות ראשונים של טטנוס מתאפיינים בחוסר מנוחה, כאבי ראש וגרוד או כאב מקומי במקום הפציעה. נהוג לחשוב (או נהוג להאמין) שטטנוס היא מחלה קטלנית ביותר. ברם, בדיקת הנתונים מוכיחה אחרת. מהערכת נתוני הטטנוס האחרונים על-ידי ה-CDC (המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב) נמצא ששיעור המוות המשויך לטטנוס הוא כ- 11%, כלל לא קרוב ל "כמעט 100% קטלני" לפי האמונה הרווחת3. עוד מקובל להאמין שזריקת החיסון נגד טטנוס מונעת את התפתחות הטטנוס. שוב, הנתונים מראים, שאפילו אדם שקיבל האדם שלוש או ארבע זריקות נגד טטנוס, עדיין יכול לחלות במחלה4. באחד מירחוני The British Medical Journal האחרונים דווח שטטנוס יכול להתפתח "למרות רמת חיסונים מספקת ולמרות רמה (מספקת) של נוגדנים מנטרלים"5.

הזרקת חיסוני טטנוס באופן תדיר עלולה לספק תחושת ביטחון מטעה. הדרך הטובה ביותר להתגונן מפני המחלה היא לנקות את הפצע עם שפע רב של מים פושרים וסבון, וגם לאפשר לדם לזרום החוצה מהפצע בכמות רבה. טיפול אנטיביוטי מניעתי, כמו ב-metronidazole ופניצילין, יעיל נגד החיידקים המשחררים רעלנים לזרם הדם. ייתכן ויהיה זה רעיון טוב לקחת עמך אנטיביוטיקות אלו בערכת העזרה הראשונה כשאתה נוסע למקומות נידחים. אם יש לך גישה לטיפול רפואי כשאתה מטייל, חיסון סביל נגד טטנוס (TIG) יכול להינתן במקרים של פציעות חמורות במיוחד. שווה-ערך ל "מנה של נוגדנים", TIG ממשיך להסתובב במחזור הדם עד שלושה שבועות, ויכול לנטרל ביעילות כל רעלן שעלולים חיידקים גורמי-הטטנוס להפריש.

ומה עם מחלות אקזוטיות?

המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב (CDC) מפרסם את המחלות האלה שעלולות לגרום לסיכון למטיילים מסביב לעולם6.

טיפוס המעיים Typhoid Fever - מחלת חום הנגרמת מחיידק הסלמונלה (salmonella typhi) ומאופיינת בחום, כאבי ראש והגדלה של השקדים בגרון. הסיכון המשמעותי ביותר לחלות בה הוא למטיילים להודו ולמדינות המתפתחות באסיה, אפריקה ובמרכז דרום אמריקה, אשר נמצאים חשופים זמן ארוך לאוכל או משקה מזוהמים בחיידק.

הקדחת הצהובה Yellow Fever - מחלה ויראלית המועברת באמצעות יתושים ולה השפעות משתנות מתופעות קלות הדומות להתקררות ועד לדלקות חמורות של הכבד כמו צהבת. המחלה נפוצה רק באזור הסהרה של אפריקה וכן באזורים טרופיים מרוחקים בדרום אמריקה.

דלקת קרום המוח היפאנית Japanese Encephalitis - עוד סוג של וירוס המועבר באמצעות יתושים, מצוי בכל יבשת אסיה, בייחוד באזורים החקלאיים הנידחים והחמים יחסית שבסין, יפן, קוראה ומזרח רוסיה. הסיכון לאנשים שמטיילים זמן קצר ולאלו המתכננים לטייל באזורים אורבניים במדינות אלה, הוא קטן ביותר.

דלקת קרום המוח Tick-borne Encephalitis - הידועה גם כדלקת קרום המוח של האביב-קיץ, הנה מחלה ויראלית אשר גורמת לדלקת במערכת העצבים המרכזית. למרות שהמחלה נפוצה בכל אירופה, מטיילים נמצאים בסיכון נמוך, אלא אם הם מבקרים באזורים מיוערים או אוכלים מוצרי חלב לא מפוסטרים.

דלקת כבד נגיפית מסוג Hepatitis A - היא גם מחלה ויראלית אשר מתאפיינת בתסמינים הדומים להתקררות, תחושת עייפות, בחילות ושלשולים. מספר ימים לאחר ההידבקות עור החולה נוטה לצבע הצהוב. התסמינים של המחלה יכולים להיות קלים ביותר ועד חולי לא חמור, שיכול להמשך שבוע עד שבועיים. למרות שנמצא בכל העולם, ניתן להימנע מהידבקות בצהבת מסוג A ע"י הקפדה על היגיינה של מזון אשר מפורטת בהמשך בפרק: "צמצום סיכונים".

מה מומלץ ומה באמת כדאי לקחת?

למרות שארגון CDC ממליץ שכל המטיילים לחו"ל יזריקו חיסונים לגופם, חשוב להבין שאין שום חובה לקבל חיסונים, אלא רק המלצה לעשות כן. לא תצטרכו להראות הוכחות ביציאה או בכניסה מכל ולכל ארץ. היוצא מהכלל היחידי הוא החיסון נגד הקדחת הצהובה, בו ארה"ב מחייבת להתחסן, למי שנוסע לדרום אמריקה או לארצות אפריקאיות הנגועות בחיידק. אם יעדים אלו בתכניות הטיול שלכם, כדאי שתעיינו בהנחיות המרכז לבקרת מחלות ומניעתן לגבי קדחת צהובה.

האם ישנן עוד סכנות בריאותיות שעלי לקחת בחשבון?

באם החלטת להתחסן, קיימים חיסונים לכל המחלות המוזכרות כאן. בין המחלות הנוספות הנמצאות בכל העולם, שלהן אין חיסון, ניתן למנות את המלריה ושלשולי מטיילים.

מלריה הינה מחלה מסוכנת, לפעמים אף קטלנית, אשר נגרמת מטפיל המועבר ע"י עקיצה של יתושים. הטפיל גדל בכבד ולאחר מכן פוגע בכדוריות הדם האדומות. התסמינים של מחלת המלריה כוללים חום, צמרמורות, כאבי ראש, כאבי שרירים, הקאות, שלשולים ועייפות קיצונית. באם המחלה לא מטופלת, היא עלולה לגרום למוות בעקבות התייבשות וקריסת הכליות.

בקרב רוב החולים תסמיני המלריה מתחילים החל מ- 10 ימים עד 4 שבועות לאחר ההידבקות, אם כי ייתכנו מקרים בהם התסמינים יתגלו שנה שלמה לאחר ההדבקות בטפיל. כל אדם הסובל מתסמינים עד שנה מאז חזר מהטיול צריך לפנות לרופא ולציין שהוא טייל בארצות בהם המלריה שכיחה.

תרופות (במרשם רופא) למניעת מלריה מומלצות לפעמים למטיילים באזורים נגועי מלריה. אמנם כמה מהתרופות נגד מלריה יעילות באזורים מסוימים ופחות יעילות באזורים אחרים, אבל לכל התרופות יש תופעות לוואי קשות שגם עלולות לגרום לסיבוכים. בנוסף, מצבים רפואיים מסוימים עשויים למנוע את האפשרות שילדך יקח תרופות מסויימות.

חלופה טובה ללקיחת תרופות נגד מלריה היא להשתמש בדוחי-יתושים שונים. חשוב ביותר להשתמש בדוחי-יתושים טבעיים, כאלו שאינם מכילים DEET, רעל המצוי ברוב דוחי-היתושים הרגילים.

דוחה היתושים האהוב עלי הוא Natural Mosquito Repellent, מיוצר ע"י Royal Neem. חומר זה נקי מכימיקלים ומכיל  מרכיבים טבעיים רבים כמו: אלווורה, שמן קוקוס, אזדרכת הודית, עשב לימון, סיטרונלה, ארז rhodiumwood, ותמציות ממיורן - שיח ברביריס, קורנית, וצמח ממשפחת הנוריתיים-goldenseal.

באם חלית במלריה, ישנם מוצרים טבעיים אשר כנראה עולים ביעילותם על המוצרים הכימיים, ובטוח שהם פחות רעילים. במהלך החפירות הארכאולוגיות בשנת 1970 נמצאו בקברים סינים עתיקים בני 2000 שנה מרשמים לטיפול במלריה המכילים את צמח הלענה או ה artemisia. לאחר מכן מדענים מערביים בודדו את החומר הפעיל בעשב וכינו אותו "ארטמיסינין". מחקרים בסין ווייטנאם מאשרים ש ה "artemisinin" הינו מרכיב יעיל ביותר, עם יעילות הקרובה ל 100%, בטיפול במלריה. מחוץ לארה"ב הוא החומר הטבעי מספר אחת בטיפול במלריה. ארגון הבריאות העולמי חוקר בימים אלו את השימוש בחומר הזה ברחבי העולם כנגד מחלת המלריה. מכיוון שקיים מגוון רחב של איכויות לחומר זה, מומלץ ביותר לרוכשו ממקור מהימן ואיכותי כמו: Allergy Research Group. יש לציין שהחברה מוכרת את ה artemisinin רק למטפלים מקצועיים בעלי תעודה.

שלשולי מטיילים הינה ללא ספק המחלה השכיחה ביותר בקרב המטיילים בחו"ל. ההערכה נעה בין 20-50 אחוז, כעשרה מיליון מטייילים מדי שנה, יסבלו משלשולים. למרות שטפילים ווירוסים שונים עלולים לגרום לשלשולים, המקור השכיח ביותר לשלשולי מטיילים הינו חיידק ה E. Coli.

התסמינים מופיעים בד"כ בפתאומיות. התופעות המוכרות הן כ- 4-5 יציאות מימיות במשך היום בנוסף לחום, בחילות, הקאות, התכווצויות בטן וחולשה. ברוב המקרים התופעות מגיעות וחולפות לאחר יום-יומים ללא התערבות של טיפול כלשהו. למרות שאין הוא מסוכן בד"כ, קלקול קיבה עלול להביא לתחושה של "מרה שחורה" ולהעיב על חוויות המטיילים לחו"ל.

הדרך הטובה ביותר להימנע משלשולים וקלקולי קיבה היא שמירה קפדנית על כללי אכילה ושתיה (ראה:"צמצום סיכונים"). בנוסף, מחקרים מראים שנטילת Pepto-Bismol [בארץ תחת השם: סבסליט] ארבע פעמים ביום (למבוגרים) מפחיתה את הסיכוי להידבק בחיידקים גורמי שלשולים. המינון המומלץ לילדים בגילאי 9 עד 12 הוא כף אחת ארבע פעמים ביום, לילדים בגילאי 6-9 שתי כפות ביום, ולילדים עד גיל 6 כף אחת של Pepto-Bismol ביום. יש לדעת שכמות רבה מחומר זה עשויה להשחיר את הלשון והחיך קמעה. הטיפול החשוב ביותר בזמן שלשולים הוא שתייה מרובה של נוזלים, על מנת לפצות על המחסור בנוזלים ובאלקטרוליטים הנוצר כתוצאה מהשלשולים. למבוגרים מומלץ לשתות מים בלבד ואילו לילדים מומלץ לתת נוזלים על בסיס אלקטרוליטים כמו Gatorade. במקרים נדירים יהיה צורך ליטול אנטיביוטיקה למשך מספר ימים.

צמצום סיכונים

1. אכלו רק אוכל מבושל וחם למגע. הימנעו מלאכול אוכל מדוכנים ברחוב.

2. שתו אך ורק שתייה "בטוחה": בקבוקים חתומים, משקאות מוגזים, תה חם, קפה, בירה, יין, ומים מורתחים.

3. אל תשתו משקה עם קרח.

4. הימנעו מלאכול בשר או מאכלי-ים לא מבושלים.

5. הימנעו משתייה מכל מי-צנרת והזהר ממגע מי-מקלחת בפיך. בביקור במסעדה שאלו ואשר שהירקות בסלט נשטפו במים מורתחים או במים מבקבוקים חתומים.

7. הימנעו מאכילת מוצרי חלב לא מפוסטרים.

הגנו על עצמכם מעקיצות יתושים

  • התמקדו בהגנת העור בייחוד בשעות בין-ערביים ועם שחר.
  • לבשו גופיות עם שרוול ארוך
  • מרחו על עצמכם לעתים קרובות דוחה יתושים על בסיס טבעי

 


1. CDC, "Certification of Poliomyelitis Eradication-The Americas," MMWR 43 (1994): 720-722

2. CDC, "Poliomyelitis Prevention in the United States Update," MMWR 49 (2000, RR05): 1-22

3. CDC, "Tetanus Surveillance," MMWR 47 (July 1998, 55-2): 13

4. Ibid

5. Letter to the Editor, British Medical Journal 320 (5 February 2000): 383

6. CDC Travelers' Health