חיפוש
סגור את תיבת החיפוש
נושאים באתר

שבעים שנות חיסונים בישראל

חומרים בחיסונים

שבעים שנות חיסונים בישראל: הערכת התוצאות

בשנות החמישים החלה תכנית החיסונים בישראל וכללה חיסונים כנגד אבעבועות שחורות, שיתוק פוליו, אסכרה (דיפתריה), צפדת (טטנוס) ושעלת. סך כל החיסונים, לרבות חיסוני-דחף שאותם קיבלו ילדים בשנת חייהם הראשונה, עמד על שישה, והסתכם בחמישה-עשר בגיל שמונה. בשנת 1961 נוספו חיסוני השחפת, בשנת 1971 נוסף חיסון אחד נגד חצבת, וחיסון האדמת לבנות בלבד נוסף בשנת 1973. בשנת 1984, קיבל ילד עד גיל 13 עשרים מנות חיסון (ומנה נוספת לבנות בלבד). בשנת 2012 קיבל ילד עד גיל בר המצווה 46 מנות חיסון, לא כולל שפעת, מהן 33 בשנת חייו הראשונה. בשנת 2017, תכנית החיסונים המומלצת לילדים כוללת 51 מנות חיסון, מהם 34 בשנת החיים הראשונה.

באפריל 2012 עדכן משרד הבריאות את תכנית החיסונים המומלצת וכלל לראשונה המלצה למבוגרים להתחסן כנגד מחלות ילדים. נוסף על 6 מנות חיסון נגד דיפתריה וטטנוס הניתנות לילדים, ממליץ עתה משרד הבריאות להוסיף עוד שלוש מנות לאחר גיל 18 ומנה נוספת בכל 10 שנים. מנת שעלת שביעית מומלצת אף היא לאחר גיל 18. נוסף על שתי מנות חיסון נגד חצבת-חזרת-אדמת-אבעבועות רוח הניתנות לילדים, ממליץ עתה משרד הבריאות להוסיף שתי מנות נוספות כנגד מחלות אלה לאחר גיל 18. לבנות עד גיל 45 ממליץ משרד הבריאות על שלוש מנות חיסון נגד וירוס הפפילומה ולמבוגרים מעל גיל 65 חיסון שפעת בכל שנה.

מטרתה העיקרית של תכנית החיסונים הינה הפחתת התמותה והתחלואה ממחלות זיהומיות. ראוי לבחון לאורך השנים איך תרמה תכנית החיסונים למטרות אלה.

תמותה

שבעים שנות חיסונים בישראל

תמותה בישראל ממחלות זיהומיות להן קיים חיסון [1]תדריך חיסונים, משרד הבריאות [2]מחלות זיהומיות מחייבות הודעה בישראל, 54 שנות מעקב, 1951-2004, משרד הבריאות

תכנית החיסונים בישראל בהשוואה לתמותה

התפתחות תכנית החיסונים בישראל לעומת שיעורי התמותה ממחלות זיהומיות[3]תדריך חיסונים, משרד הבריאות [4]הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה

בישראל לא זכורות מגפות קטלניות שהרגו ילדים בשיעורים המוכרים לנו מתחילת המאה הקודמת באירופה. בכל תקופת החיסונים בישראל, משנת 1948 (בה חיסנו רק נגד מחלה אחת: האבעבועות השחורות) ועד היום, התכנית לא עמדה מעולם במבחן של בלימת מגפות קטלניות. יחד עם זאת, התכנית גדלה ותפחה פי שתיים ויותר.

מספר מנות החיסון גדל בקצב מהיר יותר ממספר המחלות כנגדן מחסנים. אם שלוש מנות נגד פוליו מנעו את המחלה בשנות השישים, מדוע היה צורך להגיע לארבע מנות בשנות השבעים ולשבע מנות בשנת 1990?

למרות עליה דרמתית של פי שתיים בתכנית החיסונים לאורך חמישים שנה, הירידה בתמותה ממחלות זיהומיות, מטרתה העיקרית של תכנית החיסונים, לא השתנתה מאז שנת 1988. 

אם כך, מה מטרתה של תוכנית החיסונים כיום?

תרומת החיסונים השונים לירידה בתמותה ממחלות זיהומיות: מחלות כגון אבעבועות רוח וחזרת רשמו שיעורי תמותה אפסיים לפני כניסת החיסון לשימוש. פוליו, הינה מחלה אשר רשמה תמותה של 61 אנשים בממוצע בשנה לפני כניסת החיסון וירדה באופן משמעותי לאחר הכנסתו לשימוש. בחצבת, לעומת זאת, התמונה מעורבת. המחלה מגיעה בגלים לפני, כמו גם אחרי הכנסת החיסון לשימוש. התמותה מטטנוס, למרות שהחיסון נכנס כבר בשנת 1955, דווקא הייתה גבוהה יחסית עד שנות השישים, שלאחריהן התייצבה על תמותה אפסית.

התרומה של תכנית החיסונים להורדת התמותה במחלות זיהומיות מתונה ובכל מקרה איננה עומדת ביחס ישיר לגידול שחל בתכנית עצמה, מנות חיסון נוספות נכנסות לתכנית למרות ששיעורי התמותה אינם משתנים ולבסוף, תרומתם של החיסונים להורדת שיעורי התמותה מהמחלות כנגדן מחסנים – מעורבת.

תחלואה

תחלואה בישראל דיפתריה טטנוס פוליו

תחלואה בישראל: דיפתריה, טטנוס, פוליו[5]תדריך חיסונים, משרד הבריאות, 2009 עדכון יוני 2009 [6]מחלות זיהומיות מחייבות הודעה בישראל, 54 שנות מעקב, 1951-2004, משרד הבריאות

תחלואה בישראל: חזרת, חצבת, אדמת, אבעבועות רוח

תחלואה בישראל: חצבת, חזרת, אדמת, אבעבועות רוח[7]תדריך חיסונים, משרד הבריאות, 2009 עדכון יוני 2009 [8]מחלות זיהומיות מחייבות הודעה בישראל, 54 שנות מעקב, 1951-2004, משרד הבריאות

כאשר בוחנים את מגמות התחלואה של שלוש המחלות בתרשים העליון: אסכרה, טטנוס ופוליו, נראה כי התחלואה ירדה באופן דרמתי בשנות החמישים, בסמוך לתחילת החיסונים. אולם, בדומה לנתוני התמותה, הואיל ואין נתוני תחלואה תקופה משמעותית לפני תחילת החיסונים בישראל, קשה לקבוע בוודאות מה היה חלקם של החיסונים בירידה זו.

בדומה למחלות הזיהומיות במאות ה 18 וה- 19, ניתן לראות ירידה בתחלואה גם במחלות שכנגדן אין חיסון. גם בישראל, מחלת הפרטיפואיד דועכת במקביל למחלות הזיהומיות האחרות, למרות שלא ניתן חיסון כנגדה. גם מחלת האבעבועות רוח יורדת מעצמה במהלך שנות השמונים והתשעים, שנים רבות לפני שהוכנס החיסון לישראל.

ניתן לראות התפרצויות אדמת, שעלת, חצבת וחזרת לאורך השנים, גם אחרי מועד כניסת החיסונים. אנו עדים להתפרצויות חצבת, שעלת וחזרת גם בשנים האחרונות למרות שיעור התחסנות גבוה מאד בישראל.

מקורות מידע[+]

קוראים יקרים!

כעת משהגעתם הנה אנו מקווים כי המידע בעמוד זה מלמד ומסייע בידכם. זהו מידע שהושקעו בו שעות ארוכות ואנו גאים בו מאוד. המשימה שלנו היא להמשיך ולהפיץ מידע, לשמור עליו עדכני ורלוונטי כל העת. בענינו זו משימה לא פחותה מהצלת נפשות. כארגון ללא מטרות רווח, אנו מסתמכים באופן מוחלט על תרומות של הקוראים שלנו. זה מאפשר לנו להמשיך להיות עצמאיים ובלתי תלויים.
האם תוכלו לשקול תרומה כל שהיא, כאשר ינדב לבכם, על מנת לסייע לנו להמשיך במלאכה? – תרומה בכל סכום שהוא מחממת את ליבנו, נותנת לנו מוטיבציה להמשיך ומסייעת מאוד בהוצאות השוטפות.

תודה רבה!

חשוב שעוד אנשים ידעו? - שתפו!
שלום רב!

שמנו לב שאתם מוצאים עניין במידע שבאתר וזה משמח אותנו מאוד. אנו מקווים כי המידע מלמד ומסייע בידכם בקבלת החלטה חשובה. משמח אותנו לדעת שהמידע שעמלנו עליו כה רבות מוצא את דרכו אל ליבם של קוראים.

עמותת חסון – למתן מידע על חיסונים הינה ארגון ללא מטרות רווח המקיימת את כל פעילותה מעבודתם של מתנדבים הפועלים מתוך תחושת שליחות עמוקה ואינה מעניקה שכר.

באמצעות תמיכה ונדיבות ליבם של חברים רבים לאורך השנים הצלחנו להשיג השפעה כה רבה על השיח הציבורי בנושא ולתחזק את ההוצאות השוטפות.
האם תוכלו לשקול תרומה כל שהיא, כאשר ינדב לבכם, על מנת לסייע לנו להמשיך במלאכה? – תרומה בכל סכום שהוא משמעותית ביותר ומאפשרת לנו להמשיך בפעילותנו ולהרחיב אותה.

תודה רבה!

הסרת אחריות!

המידע המופיע באתר מיועד להרחבת הידע האישי וההבנה הכללית בלבד. כך תוכלו להיות שותפים פעילים בשמירה על בריאותכם ותתאפשר לכם בחירה מדעת. המידע באתר אינו מהווה חוות דעת רפואית ולא מחליף ייעוץ מקצועי רפואי.

על אף שלעיתים הכתוב מציג גישה מסוימת או דעה של מאן דהוא יש להתייחס אליו בזהירות הנדרשת. אין בכתוב על מנת לפסוק לכלל הציבור או לחלקו. כנהוג בתחום הרפואי, בעת הצורך, יש לפנות לגורם רפואי מקצועי על מנת לקבל אבחון וחוות דעת מקצועית התואמת לנסיבות המקרה ולגופו של עניין.

כל החלטה בנוגע לבריאותכם ראוי שתיעשה לאחר בחינת כלל ההמלצות המקצועיות ומכלול השיקולים השייכים למקרה הספציפי. אנו ממליצים תמיד לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי מרופא מתאים למקרה המדובר.

דילוג לתוכן