סמדר מספרת על בתה שני, שמיד לאחר החיסון של גיל 4 חודשים הופיעה אצלה תסמונת אפילפטית קשה ונדירה:
בשנת 2014 נולדה ביתי שני והתחלתי לחסן אותה כרגיל. ההתפתחות שלה היתה תקינה והיא אף היתה עירנית ופעילה מעל הממוצע, אך מיד לאחר החיסון של גיל 4 חודשים, הבנתי שמשהו עובר עליה. עוד באותו יום היא הפסיקה להגיב ונהייתה אפאטית לגמרי. הייתי בטוחה שאלו תופעות רגילות של החיסון ושזה יעבור. בערב הבחנתי שהיא מרימה ידיים ומגלגלת עיניים בצורה מוזרה אבל לא יחסתי לזה חשיבות כי זה היה ממש לשברירי שניות. בלילה זה התחזק מאוד והבנתי שזה חריג ושאלו פרכוסים. רצתי למיון וקיוויתי שמדובר בפרכוסי חום ושזה יעבור.
ישר כשהגענו ראיתי את הפנים המודאגות של הרופאים… הם ניסו בכל מיני דרכים אבל שום דבר לא עצר את הפרכוסים. לא הבנתי למה הם לחוצים, הרי הפרכוסים לא בלטו מאוד לעין והיו די קשים לזיהוי (בדיעבד התברר שזה מה שמאפיין את המחלה הזו). לאחר כמה ימים התברר בבדיקת אי אי ג'י כי היא חולה בתסמונת ווסט (אינפנטיל ספאזם) – אפילפסיה קשה בתינוקות. מי שמכיר מבין את המשמעות של מה שעברנו.. מדובר במחלה קשה עם תופעות מוחיות חמורות (לא אלאה אתכם..חפשו בגוגל).
חזרתי ואמרתי שוב ושוב שבאותו היום היא קיבלה חיסון ושעד עכשיו היא היתה בסדר גמור! אבל הם לא ראו לנכון להתייחס לכך או אפילו לציין זאת בסיכום הרפואי. הם טענו שאולי החיסון היה טריגר למחלה וטוב שגילינו אותה עכשיו "בזכות" החיסון ולא מאוחר יותר… אבל באינטואיציה שלי פשוט הרגשתי שמשהו פה לא בסדר ושלא יתכן שזה היה לה לפני החיסון. מה שכן, הם אמרו שלא כדאי לחסן יותר לשעלת (שזה תמוה, כיון שטענו בכזה בטחון שאין קשר לחיסון).
אני העדפתי להאמין ל"מומחים" ולא לחקור יותר מדי, וקיבלתי את המצב כמו שהוא. המשכתי כרגיל לחסן לאחר גיל שנה וניסיתי להתעלם מהנושא. כשנחשפתי לסיפור החיסון הפגום שניתן באותן שנים, ולאחר שביצעתי מחקר על מרכיבי החיסונים, הבנתי שכנראה יש כאן קשר, אבל לצערי אין ולא יהיה איך להוכיח זאת. אני מפרסמת את הסיפור בעיקר על מנת שכל אחד יעשה את השיקולים שלו ויסיק את מסקנותיו, האם שווה לקחת את הסיכון ולחסן את ילדיו או לא.