בדומה למרבית מדינות העולם המערבי, החיסונים בישראל אינם חובה על פי חוק. משרד הבריאות עושה מאמצים רבים במישור ההסברתי והשיווקי על מנת לשכנע את הציבור בישראל להתחסן לפי התכנית המומלצת. היות ומתן חיסון כמוהו כמתן תרופה ומתוקף חוק זכויות החולה התשנ"ו 1996, על הצוות הרפואי למסור למקבל החיסון מידע מלא אודות חשיבותו, יעילותו, תופעות הלוואי וסיכונים אפשריים.
הסכמה מדעת
חיסון הוא הליך רפואי ונופל תחת פרק ד' סעיף 13 לחוק זכויות החולה המגדיר את הצורך בהסכמה מדעת.
החוק בעצם מגן על המטופל באומרו שעל ההליך הרפואי להיות מוסבר למטופל בשפה אותה הוא מבין, בפשטות, תוך הסברה על היתרון מול החיסרון של הטיפול ועל חלופות אפשריות במידה וקיימות.
הנ"ל מפורט גם בחוזר מנכ"ל 17/99 מאפריל 1999 המדבר על מסירת מידע ליולדת תוך התייחסות לפעולות הרפואיות הנעשות ליילוד. מאחר ועל פי החוק ההורים הינם האפוטרופוסים הטבעיים על ילדיהם, יש לקבל את הסכמתם למתן טיפולים רפואיים ליילוד, לרבות חיסונים, ויש להבהיר להם כי זכותם לסרב. ההסכמה תהא בעל פה, או בכתב.
פיצוי נפגעים
חוק ביטוח נפגעי חיסון, התש"ן-1989, נכנס לתוקף במדינת ישראל בשנת 1990. במהלך שנות קיומה, פיצתה הקרן כ- 10 נפגעים בלבד, בסכומים של עשרות עד מאות אלפי שקלים. הקרן מנוהלת על ידי חברת 'ענבל' – חברת ביטוח המבטחת מוסדות ממשלה, והיא ממומנת על ידי פרמיה חד פעמית של 14 ₪ המשולמת על ידי כל הורה המחסן את ילדו בטיפת חלב. סכום הפיצוי המקסימלי אשר ניתן לתבוע בקרן הינו 700 אלף ₪ (ממודד משנת 1989) והוא ניתן למי שיצליח להוכיח קשר סיבתי בין החיסון לפגיעה.
הקרן אינה מפרסמת דו"חות על פעילותה ולרוב, מי שפוצה על ידי הקרן נדרש לחתום על מסמך סילוק תביעות, הכולל גם סעיף סודיות לפיו אינו יכול לחשוף את הדבר. יש לציין כי קרן זהה בארה"ב פיצתה עד כה אלפי נפגעי חיסונים קשים בסכום מצטבר של מיליארדי דולרים.
אחד המקרים הבודדים אשר קיבלו פיצוי בגין פגיעה מחיסון בארץ ואשר פוצו ע"י הקרן, פורסם באתר YNET ביום 15/7/2019. במקרה זה, המדינה פיצתה ב- 930 אלף ₪ תינוק אשר קיבל לפני -9 שנים את חיסון ה – MMRV אך כשבועיים לאחר החיסון הופיעה אצלו מחלה בשם "תרומבוציטופניה כרונית קשה" – מחלה אוטואימונית הפוגעת בקרישת דם. אימו של הילד סיפרה כי כל פגיעה קטנה מחפץ גורמת לילדה לשטף דם. גם בכי יכול לפגוע לו בעור אשר עלולות להוביל אותו לבית חולים. הוועדה קבעה כי הפגיעה מהחיסון גרמה לנכות בשיעור של 100% ולכן ניתן לו הפיצוי המקסימלי.
מה גם שהקרן מאפשרת לכאורה מסלול פיצויים מהיר בו רף הוכחת הסיבתיות בין החיסון לפגיעה נמוך, גובה הפיצוי האפשרי מאד נמוך ביחס להוצאות הטיפול בילד פגוע ולפיכך, לנפגעים עומדת האפשרות של תביעת נזיקין בבית משפט. תביעות מסוג זה הינן ארוכות שנים וקשות מאוד להוכחה, בעיקר משום היעדר מומחים המוכנים להעיד. עם זאת, לאחרונה התפרסם בכלי התקשורת מקרה אשר קיבל פיצוי בעקבות תביעה מסוג זה.
במקרה זה, אשר נידון בין השנים 2014 עד 2019, פסק בית משפט השלום בכפר סבא פיצוי ע"ס 2.5 מיליון ₪ לפעוט אשר חוסן בשנת 1992 בחיסון כנגד שעלת, כשהיה בן 14 חודשים בסניף טיפת חלב בעיר מגוריו בשרון. כיומיים לאחר החיסון החל התינוק לסבול מאי שקט, חום וצליעה ברגל שמאל. הוא נבדק בבית החולים מאיר בכפר סבא אך לא נמצא ממצא כלשהו. כעבור יומיים הוא הובהל שוב לבית החולים עם קושי בבליעה ולאחר שהפסיק לעמוד ולדבר. בבית החולים התגלה כי הוא סובל מדלקת מוח, אשר גרמה לו לפגיעות מוטוריות וקוגנטיביות קשות והותירה אותו עם יכולת תפקוד נמוכה. בית משפט המחוזי בלוד ביום 12/2/2020, הפך את הפסיקה וביטל את הפיצוי.
עו"ד אילנה זינגל מצביעה על המצב המשפטי העגום בישראל שלא מאפשר לנפגעי חיסונים לממש את זכותם המשפטית לפיצוי בדרך סבירה.
כב' השופטת (בדימ') דר' בלהה כהנא, מי ששימשה בתפקיד יו"ר ועדת המומחים על פי חוק ביטוח נפגעי חיסון, מנתחת את הסיבות לחוסר היכולת של נפגעי חיסונים לקבל סעד משפטי בישראל מכח חוק ביטוח נפגעי חיסון.