אמונה עיוורת במערכת כושלת
יש שריף חדש בעיר ושמו אמונה עיוורת. ניתן, אולי, לכנות את מה שעומד מאחוריו "רדיפת בצע". בכל מקרה, השריף הקודם, "אמת", נעלם.
האם חשבתם פעם למה התקשורת והרופאים צועקים "חמס", מעל כל במה אפשרית, כאשר ישנם כמה מקרי חצבת באוכלוסייה? האם מחדירים פחד באוכלוסייה מפני מחלות מסוימות, ובכך מקדמים את החיסונים? הרי כולנו יודעים שאין חיסון רק לחצבת.
שאלת מיליון הדולר היא, למה הם לא צועקים על הנושא הבא?
ב-2018, המרכז למניעת מחלות בארה"ב (CDC) דיווח, שבמשך 4 שנים ברציפות, עלה מספר הדיווחים על מחלות מין (מחלות המועברות באמצעות קיום יחסי מין) בצורה חדה בארה"ב. הדיווחים על כלמידיה, זיבה ועגבת הגיעו למספר חסר תקדים של 2.3 מיליון מקרים, עליה של 200,000 מקרים משנת 2016.
או מדוע נושא זה אינו מעורר את הרופאים לזעוק
המרכז למניעת מחלות בארה"ב (CDC) הכיר בכך ש"עמידות לאנטיביוטיקה הנה הבעיה החמורה ביותר של בריאות הציבור בזמננו. בכל שנה, בארה"ב, נדבקים בחיידק העמיד לאנטיביוטיקה כשני מיליון אנשים ולפחות 23,000 מתוכם מתים בשל כך".
אני שואלת את עצמי כמה אנשים מתים ממחלות אלו בישראל? איך אנחנו לא שומעים מילה על זה מהרופאים המודאגים?
נאמר לי, כי על מנת להגיע לאמת, יש ללכת בעקבות הכסף! כן, ניחשתם נכון, אין חיסונים נגד המחלות האלו, לכן אין רווח כלכלי בלצעוק!
האם אין זה אבסורד שיש כל כך הרבה מחלות קשות, כמו אלו המפורטות מעלה, ועדיין, הרופאים והתקשורת – באמונה עיוורת מול הנחיות חברות התרופות וארגוני הבריאות, אשר עושים מיליארדים מהתעשייה הרווחית ביותר עבורם, החיסונים – מעדיפים לומר לכם ללכת ולקבל את חיסון השפעת או לתת לילדכם עשרות חיסונים עם החומרים הרעילים שבהם?
אפילו יותר אבסורדי וטרגי, כיוון שעכשיו, במקום כמה ימים במיטה עם חצבת, חזרת או אבעבועות רוח, יש לנו אוכלוסייה שלמה של ילדים חולים במחלות כרוניות המלוות אותם לכל חייהם ואשר המחקר המדעי מצביע על קשר ישיר בין מחלות אלו לחיסונים (מחקרים אלו עבור הורים לילדים נפגעי חיסונים, זו ההוכחה לקשר בין המחלה הכרונית של ילדיהם לבין החיסונים אותם קיבלו.
אני ילידת הדור אשר חלה בחצבת, חזרת ואבעבועות רוח בילדותו. אף אחד מאלו שהכרתי לא נפטר מהמחלות האלו או נפגע מהם, ולפני הכנסת החיסונים, תמותה ממחלות אלו היתה נמוכה מאד בעולם המפותח (ראו מידע בפוסט הראשון שלי).
לדור שלי היתה באמת "חסינות העדר", לאחר שחלינו במחלת החצבת באופן טבעי, קיבלנו הגנה מפני הישנות המחלה לכל החיים. הגנה זו עברה לתינוקות שלנו ואיפשרה באמת להגן עליהם מפני תחלואה בתקופת חייהם הראשונה. מערכת החיסון שלנו התחזקה וכיום המחקרים מצביעים על כך שהסיכוי לתחלואה במחלות לב, אלרגיות ומחלות כרוניות אחרות, יורד משמעותית בשלבים מאוחרים של החיים בעקבות תחלואה במחלות ילדות אלו (ראו גם מידע בפוסט השני שלי).
התעמולה בעקבות תחלואה במחלות זיהומיות, היתה יכולה להיות מצחיקה אם היא לא היתה טרגית. חיסונים מטילים מומים בילדים וזאת בשל החומרים הרעילים הנמצאים בהם ואשר גורמים להם להיות חשופים להתפתחות מחלות כרוניות כמו אלרגיות, מחלות אוטואימוניות ואפילו מוות (ראו פוסט 3 שלי על הקשר בין הגופים האמונים על בריאות הציבור אך מסתירים מהציבור את האמת).
הם מבצעים פשעים כנגד האנושות ואני לא אומרת זאת כלאחר יד, תוכלו לקרוא עוד על כך בקישור הזה
החששות שלי הם:
1. ילדים מקבלים חיסונים כנגד חצבת, חזרת ואדמת, אשר גורמים אצל חלק מהילדים לתופעות לוואי הנעות בין עיכוב התפתחותי דרך מחלות אוטואימוניות ועד מחלות נוירולוגיות.
2. אמהות, אשר חוסנו כנגד מחלת החצבת ולא חלו בה באופן טבעי, אינן מעבירות הגנה מספקת כנגד המחלה לתינוקותיהן כפי שהיה בעבר בזמן תחלואה טבעית ובדרך זו חשופים התינוקות למחלה בחודשי חייהם הראשונים.
מחוסנים כנגד חצבת משילים את הנגיף בתקופה שלאחר החיסון ובכך חושפים את סביבתם למחלת החצבת הנגרמת מהנגיף אשר בחיסון.
אנשים מחוסנים עלולים לחלות במחלה אליה חוסנו כתוצאה מהחיסון. לפיכך המסקנה המתבקשת היא שאין "חסינות עדר" כשזה מגיע לחיסונים.
.
אנחנו צריכים עכשיו לקחת אחריות למתרחש בישראל וברחבי העולם. כולנו יחד, אם אנחנו רוצים חברה בריאה יותר ובריאות איתנה יותר עבור ילדנו.
אחריות על התוצאות ההרסניות של תופעות הלוואי הנגרמות מחיסונים, אשר משפיעות על האוכלוסייה המחוסנת, על הטיוח של המחקרים אשר מראים את הקשר בין חיסונים לבין אוטיזם, על שאנו "מושתקים" ע"י התקשורת המרכזית והרשת החברתית כמו פייסבוק, על שאנו נותנים לאנשי בריאות להזריק לתינוקות שלנו חומרים רעילים, על שאנו מאפשרים בשתיקתנו לכל זה לקרות. האם עכשיו נפקח את עינינו ולבנו ונצטרף לאמיצים אשר מעזים לדבר?
שוב, אני מבקשת שלא תיקחו את דברי כאמת חקוקה בסלע, אלא תעשו את המחקר שלכם!
באתר www.hisunim.org.il יש מידע רב לאלו אשר מבקשים ללמוד את הנושא. אחרי הכל, זה עבור בריאות ילדנו ועתיד הדורות הבאים.
אינני ממליצה לכם אם לחסן או לא לחסן, אני רק מציעה שתלמדו היטב את הנושא. ההחלטה היא האחריות של כל הורה, שכן הוא יחיה עם התוצאות. אל תגררו לנושא מחוסר ידע.