דו"ח חצבת (DIS) ודו"ח סיכוני החיסון (VRS) של ארגון רופאים למען הסכמה מדעת (PIC) המתבססים על נתונים, סטטיסטיקות וניתוח סיכוני המחלה לעומת סיכוני החיסון, מספקים עובדות חשובות בכדי לאמוד את הסיכונים והיתרונות של החיסון בצורה מודעת. להלן מידע נוסף על הסיכונים מחצבת בהשוואה לסיכונים מחיסון ה-MMR,עם תשובות לשאלות הקוראים לגבי DIS ו- VRS . נכתב על ידי ארגון "רופאים למען הסכמה מדעת".
כדי לשקלל את הסיכון להידבק בחצבת יש להתייחס לנתונים מהתקופה שקדמה לחיסונים כיוון שההסתברות לחלות ירדה באופן משמעותי עם תחילת תוכנית החיסונים המאסיבית. למרות זאת, מאז שנות ה-60 חלה התקדמות משמעותית בטיפול הרפואי, במחקר מחלת החצבת, ובמעקב אחר סיבוכי המחלה. לכן המידע מתבסס גם על נתונים עדכניים יותר הנוגעים לתחלואה בחצבת באוכלוסיית ארה"ב.
בתקופה שקדמה לחיסונים, על פי פרסומים של מחלקות בריאות הציבור, שיעור המקרים המדווחים היה 1 ל-1000. למרות זאת, מלת המפתח היא "מדווחים". רק 10% מהמקרים מדווחים לרשויות הבריאות, כגון המרכז לבקרת ומניעת מחלות (CDC).
בדיקות דם של דגימות שנלקחו מהתקופה שקדמה לחיסונים, מראות שכמעט כולם נדבקו בחצבת בשלב כלשהו בצעירותם. בנוסף, מספר מקרי החצבת הממוצע בשנה היה בערך כמו מספר הלידות באוכלוסייה. מאחר שמספר הלידות בתקופת טרום החיסונים היה בממוצע 4 מיליון ניתן להסיק שהיה ממוצע של 4 מיליון מקרי חצבת בשנה. מתוכם רק 400,000 היו מדווחים.
רשומות התמותה מחצבת בארה"ב מבוססות על תיעוד סיבת המוות בתעודות פטירה. בניגוד לתת-דיווח משמעותי ומוכח של תחלואה בחצבת, אין הוכחות משמעותיות לתעודות פטירה חסרות או לאי-דיווח של מוות מחצבת.
כן. ישנן הוכחות שמאז שהחלה תכנית החיסונים לחצבת, יש מספר לא פרופורציוני של מקרי חצבת מדווחים בקרב צעירים מאד ומבוגרים בהשוואה לתקופת טרום החיסונים.
לפני שנות ה-80 מתוך כלל חולי החצבת המדווחים, מעל 72% היו בגילאי 5-19 ופחות מ-3% היו מעל גיל 20. ב-1990 מתוך כלל החולים המדווחים, 35% היו בגילאי 5-19 ואילו 17% היו מעל גיל 20.
לפני תוכנית החיסונים המאסיבית כמעט כל ילד חלה בחצבת מתונה עד גיל 15; לכן, מבוגרים היו מחוסנים ומוגנים מפני המחלה.
בנוסף, כאשר תינוקות נולדים לאימהות שחלו בחצבת באופן טבעי, הם מוגנים מפני חצבת על ידי חסינות אימהית למשך זמן ארוך יותר בהשוואה לתינוקות הנולדים לאימהות שחוסנו. לכן, חסינות אימהית, הגנה על תינוקות בחודשי החיים הראשונים, למשך זמן ארוך יותר בתקופת טרום החיסונים לעומת היום.
תמותה ומקרי-מוות הנם מדדים המתייחסים לקבוצות שונות באוכלוסייה. שיעור התמותה מתייחס לכלל האוכלוסייה, ללא קשר לתחלואה. לעומת זאת, שיעור מקרי המוות מתייחס רק לפרטים שחלו במחלה.
ממש לפני תחילת החיסון בחצבת, שיעור התמותה היה 0.2 לכל 100,000 מכלל אוכלוסיית ארה"ב, כלומר אדם אחד מתוך 500,000 אנשים שחיו בארה"ב מת מחצבת, בשנה. יש לשים לב לכך שבשנה, רק 2% מהאנשים בארה"ב חלו בחצבת (4 מיליון מקרי חצבת בשנה מתוך אוכלוסייה של 200 מיליון).
במשך אותה תקופת זמן שיעור מקרי המוות היה 1 ל-10,000 כלומר מכל 10,000 אנשים שחלו במחלה נפטר ממנה אדם אחד, בשנה.
מספרים אלו מסתכלים על קבוצות אוכלוסייה שונות. כאשר מסתכלים על כלל הגילאים באוכלוסיית ארה"ב, ב-1963 שיעור התמותה היה 0.2 לכל .100,000. לעומת זאת, כאשר מסתכלים על ילדים מתחת לגיל 10, שיעור התמותה היה 0.9 לכל 100,000.
בין השנים 1959 ו-1962, בשנה היו כ-400 מקרי מוות מחצבת מתוך 4 מיליון איש שחלו במחלה (1 ל-10,000). מספר הלוקים בדלקת קרום-המוח מחצבת הוא כחצי ממספר המיתות מחצבת, כלומר היו כ-200 מקרים של דלקת קרום המוח מחצבת (או 1 ל-20,000) בתקופה שקדמה לחיסונים.
מתוך מעקב אחר חצבת בין השנים 1985-1992 התגלה שדלקת קרום-המוח מחצבת מופיעה ב-1 מתוך 1,000 מקרים מדווחים. חלק מהמקורות טועים כאשר הם מכפילים את היחס בסה"כ המקרים בשנות ה-60 כאשר בעצם היחס צריך להיות מוכפל רק במספר המקרים המדווחים. בנוסף המקורות, בחלקם, מתעלמים מכך שהמעקב אחר חצבת בשנים אלו, הראה גם שמספר מקרי דלקת קרום-המוח כתוצאה מחצבת היה חצי ממספר מקרי המוות. לכן, מאחר שהיו 400 מקרי מוות מחצבת בשנה, בשנות ה-60, היו בערך 200 מקרים של דלקת קרום המוח מתוך 4 מיליון חולים סה"כ ( 1 ל-20,000 מקרים).
הסיכון ל-SSPE הוא בין 6-22 מתוך מיליון מקרי חצבת, כפי שמצוין בעלון המידע של חיסון ה-MMR.
לא. Bellini מצא 12 מקרים של SSPE בין השנים 1989-1991 והסיק הערכת סיכון מתוך ההנחה ש- 30-50% מכלל מקרי החצבת מדווחים. הנחה זו מקורה במחקרים שהתבססו על נתוני בתי-חולים ומרפאות וזאת למרות שבדרך כלל תחלואה בחצבת לא דורשת השגחה רפואית; לכן, החישוב של אחוז התחלואה המדווחת מחצבת מתוך חולי חצבת שהיו תחת השגחה רפואית, אינו פרופורציוני.
בניגוד לכך, אם 12 מקרים של SSPE מושווים ל 123 מקרי מוות מחצבת בין השנים 1989-1991, ניתן להעריך בהיגיון שהיה מקרה אחד של SSPE על כל 10 מקרים של מוות מחצבת. מאחר ושיעור מקרי המוות מחצבת הוא 1 ל-10,000, הסיכון ל-SSPE שמצא Bellini הוא בעצם 1 ל-100,000 (או 10 למיליון).
כאשר מעריכים את סיכון מחלת החצבת לעומת החיסון, אין ברירה אלא לאמוד למול ה-MMR כיוון שחיסון לחצבת בלבד אינו זמין יותר בארה"ב.
הסיכון למוות מחצבת לא השתנה מאז 1963. הסיכון עדיין 1 ל-10,000 מקרים (או 1 ל-1,000 מקרים מדווחים) בארה"ב.
על כל 8,000 חולי חצבת, 7,999 או 99% יחלימו במלואם. נתון זו ידוע כיוון שבשנות ה-60 , כאשר כולם נדבקו בחצבת, 1 מתוך 10,000 מת מהמחלה ו-1 מתוך 40,000 סבל מנכות לצמיתות או לקה ב SSPE, בסך הכל 1 ל-8,000 מקרים (1 ל-10,000 ועוד 1 ל-40,000).
לא. המטרה היא להוריד את התמותה והנכות מכל סיבה שהיא, עד כמה שאפשר. הציבור צריך להיות מודע לכך שחיסון הוא לא הדרך היחידה למנוע מוות מחצבת. לדוגמה, הוכח מדעית שרמות נמוכות של ויטמין A קשורות לתמותה מחצבת. ואכן, באוכלוסיות שבהן מחסור בוויטמין A הוא שכיח, הסבירות למות מחצבת גבוהה פי 30-60. הורים ורופאים צריכים לקחת בחשבון את כל העובדות הנוגעות לילדים שתחת אחריותם, כאשר הם שוקלים את האפשרויות העומדות לרשותם.
כן. עלון המידע של חיסון ה-MMR מכיל רשימה ארוכה יותר של תופעות לוואי אפשריות.
הממצא הזה הוסק מתוך תוצאות המחקר הסטטיסטי, האמין והחד משמעי ביותר שנערך אי פעם לבדיקת הקשר בין חיסון ה-MMR והתקפי פרכוסים. כדי לבחון את בטיחות החיסון נערך מחקר שכלל מעל חצי מיליון ילדים, מחוסנים ולא מחוסנים אשר הראה תוצאה זו.
ישנם מחקרים שונים שבדקו את הקשר בין התקפי פרכוסים וחיסון ה-MMR , אך הם חלשים בעוצמה הסטטיסטית שלהם. הסיכון להתקפים של אחד מתוך 640 ילדים נובע מהמחקר המקיף שבדק מעל חצי מיליון ילדים וכלל 98,000 ילדים לא מחוסנים כקבוצת ביקורת. לכן זהו המחקר עם העוצמה הסטטיסטית הגבוהה ביותר הקיימת, בהקשר להתקפים וחיסון ה-MMR.
חיסון ה-MMR עשוי לגרום להתקפים כיוון שנגיף החצבת עשוי לגרום להתקפים. הזרקה של נגיף חי לאדם (אשר נמצא בחיסון ה-MMR) בשילוב עם חומרים אחרים המצויים בחיסון, יכול להביא למימוש הפוטנציאל של הנגיף לגרום להתקפים. בהקשר הזה מחקרים אפידמיולוגיים לא נדרשים כדי להוכיח סיבתיות. להיפך, הם נדרשים כדי לאמוד עד כמה MMR גורם להתקפים.
חיסון ה-MMR גורם לכ-5,700 התקפים בשנה בארה"ב, כפי שדווח במכתב של PIC 2017 לעורכי ה- BMJ.
התקפי פרכוסים מחיסון זה לרוב דורשים הגעה למחלקת טיפול נמרץ.
כן. ב-5% מהתקפי הפרכוסים התוצאה היא אפילפסיה, הפרעה מוחית שמובילה להתקפים חוזרים ונזק קבוע.
כ-300 התקפים מחיסון יובילו לאפילפסיה בשנה בארה"ב, כפי שמוסבר במכתב לעורך מטעם PIC 2017 בכתב העת BMJ .
כן, אבל לא באופן מספק. VAERS היא מערכת דיווח פאסיבית, והיא מוגבלת באופן משמעותי בשל תת-דיווח. VAERS מקבלת רק 90 דיווחים על התקפים מחיסון-MMR בשנה, בעקבות המנה הראשונה שהם נמוכים משמעותית ממספר המקרים בפועל. לכן, תופעות לוואי משמעותיות אחרות מ-MMR כגון נזק נוירולוגי תמידי ומוות, עשויים להיות בתת-דיווח באותה מידה.
התשובה לשאלה זו אינה ידועה. בתקופת טרום החיסונים, חצבת גרמה לכ-400 מקרי מוות בשנה ו-100 מקרים של נזק תמידי בשנה. למרות זאת, רוב מקרי החצבת הקשים ניתנים למניעה עם רמות מספקות של ויטמין A.
בניגוד לכך, חיסון ה-MMR גורם ל 300 התקפים בשנה שתוצאתם היא אפילפסיה; והתקפים הם רק 12% מהתגובות הקשות לחיסון MMR שמדווחות ל VAERS. בנוסף, דו"ח הסיכונים מחיסון החצבת (VRS) מראה גם, שמחקרים לא הצליחו לשלול את האפשרות ש-MMR גורם לנזק תמידי פי ארבע יותר מאשר חצבת גורמת למוות.
בתחילת שנות האלפיים מחקרים נרחבים מסוימים, כללו קבוצות ביקורת שאינן מחוסנות ב- MMR. מחקרים אלו היו אחראים לחששות מבטיחות חיסון הMMR – שאיימו על תוכנית החיסונים המאסיבית.
המחקר והנתונים הקיימים לא הוכיחו שסיכונים מחיסון ה-MMR הם פחותים מהסיכונים מחצבת, כפי שתואר בדוחות החצבת DIS ו- VRS.
רופאים למען הסכמה מדעת לא נותנים עצות רפואיות אישיות. למרות זאת,PIC מעודדת הורים לעשות החלטות מודעות. לאחר סקירה של חומרי הלימוד של PIC, הורה עשוי לקבל או לוותר על חיסון ה-MMR, או כל חיסון אחר.
| סיכום נקודות עיקריות | ||
| עד אמצע המאה ה-19 מחלת הדיפתריה היתה מחלה קטלנית. מאז התמותה מהמחלה ירדה באופן משמעותי, הרבה לפני השימוש בחיסונים, אם כי לחיסון תרומה משמעותית בהמשך הירידה בשיעורי התמותה מהמחלה | ||
| דיפתריה הנה מחלה נדירה מאד בעולם המערבי היום. נרשם כחולה אחד בכל שלוש שנים בכל ארה"ב. החל משנת 1967 לא דווחו מקרי דיפתריה בישראל | ||
| החיסון DT (דיפתריה-טטנוס) מכיל אלומיניום ושאריות כספית. בין תופעות הלוואי המדווחות לחיסון זה: תסמונת ג'יליאן ברה, אנמיה חריפה, פרכוסים, מוות | ||
| בין תופעות הלוואי לחיסונים המחומש והמשושה דווחו דלקת במערכת העצבים המרכזית וסיכוי מוגבר לפרכוסי חום בתינוקות עד גיל 5 חודשים | ||
| התפרצויות של המחלה התרחשו בקהילות מערביות, ביניהן אנגליה, שבהן 99%-90% מהילדים מחוסנים לחלוטין | ||