סיוון מספרת על פגיעת בנה, שנסוג לאוטיזם לאחר חיסון החצבת-חזרת-אדמת.
בגיל שנה, הבן שלי נולד בלידה רגילה, בהריון ספונטני שעבר תקין.
הוא נולד בריא לחלוטין ועד גיל 9 חודשים התפתח בצורה תקינה לחלוטין. מגיל 7 חודשים החל בני לקבל התקפי אסטמה בתדירות כזאת שבכל שבועיים הוא חטף התקף. פעמיים הוא אושפז בעקבות התקפים מטורפים ומסוכנים. האסטמה נעלמה לו בגיל שנה ושלושה חודשים – שזו הוכחה עבורי שהילד לא נולד עם אסטמה.
בחיסוני גיל שנה הכל הידרדר. רק אז התעוררנו למה שקורה. מיד אחרי החיסון הבן שלי העלה חום מאוד גבוה למשך שבוע שלם. לאחר מכן החלה נסיגה, וכל מה שהוא ידע לעשות נעלם לו. הוא הפסיק פתאום להגיב לשמו בכלל. חשבו שהוא חרש. עשינו לו בדיקות שבהן התברר שהכל בסדר עם השמיעה שלו. הבן שלי לא דיבר.
רק בגיל כמעט 3 למד בני להגיד אמא ואבא ורק עכשיו הוא מתחיל להגיב לסביבה. הבן שלי אובחן על הספקטרום האוטיסטי. אני יודעת בדיוק למה זה קרה לו ואני בטוחה שזה מהחיסונים שקיבל.
הילד שלי היה תקשורתי מאוד לפני החיסון וכל סרטוני הווידאו שבהם הוא צולם, יוכיחו זאת. בסרטונים מאוחרים אפשר לראות את השינוי התהומי שחל בו החל ממתן החיסון בגיל שנה.
הלוואי ומישהו היה חושף אותי למידע הקיים בנושא לפני מתן החיסון.
המחדל הכי נורא הוא שגיליתי לא מזמן שבתדריך החיסונים של משרד הבריאות לילדים אסתמטיים, שמטופלים בסטרואידים, אסור לתת חיסונים חיים-מוחלשים, שזה מה שהוא קיבל בגיל שנה. אחות טיפת חלב, למרות האזהרה ולמרות שידעה שהוא אסמטי ומטופל בסטרואידים, הזריקה לו את החיסון, הכל על מנת לחסן.
היום הוא מתמודד עם קשיים חמורים בתקשורת ואינו מסוגל לתקשר באופן נורמלי עם בני אדם, דבר כל כך טבעי בילדים.
מאז הבן שלי לא חוסן שוב ולא יחוסן. על טעויות לא חוזרים פעמיים.
תודה על הקריאה.