סיפורה של שירלי, יוני 2010 – פגיעה מחיסון המחומש

פגיעה מחיסונים

שירלי מתארת את שעבר עליה, לאחר שחיסנה את בתה בת החודשיים וחצי בחיסון המחומש:

היא הייתה מצוננת באותו יום. הודעתי לאחות שזה לא נראה לי תזמון מתאים, הילדה מצוננת ולא במיטבה לקבלת החיסון וביקשתי לדחות שוב את החיסון. האחות בטיפת חלב סירבה למרות גילה הצעיר של הפעוטה, וטענה שלא על כל נזלת מבטלים חיסון ושעבר מספיק זמן. חשבתי שהיא יודעת מה היא עושה.

מיד לאחר קבלת החיסון לקחתי אותה על הידיים שלי כשהיא צורחת בהיסטריה. ניסיתי להניק אותה אך היא סירבה לאכול והמשיכה לצרוח בקולי קולות, שניות ספורות לאחר מכן ראיתי שחצי מהפנים שלה (החצי שבאותה רגל ניתן החיסון הארוך יותר לגיל חודשיים) התנפחו והאדימו מאוד. ראיתי שגם המקום בו ניתן החיסון הכבד יותר היה כחול וסגול.
יידעתי באותו רגע את אחות טיפת חלב שהיתה בטלפון ואמרתי לה שזה מקרה חירום.ה אחות שהיתה עסוקה מאוד בשיחת הטלפון ביקשה ממני לחכות 20 דקות ואז לראות אם התופעה תחלוף.

בזמן שהאחות בטיפת חלב בשיחה אני מחזיקה את הילדה שלי מפוחדת כולי שמא קרה לה נזק חמור ומחכה שהאחות תתייחס אלינו ואולי תתן לה משהו שיעזור לה.
לאחר רבע שעה הסתכלה עליה האחות ואמרה לי שזה נראה לה מהבגד, ואני בתגובה דרשתי שרופא יבדוק את הילדה שלי.

האחות קראה לרופאת משפחה שהיתה במקום, הרופאה הרימה לילדה את החולצה, הסתכלה לה בבטן , לא הסתכלה על פניה, שחציים נפוחים מאוד ואדומים מאוד, ואמרה שהכל בסדר ושאני יכולה לחזור הביתה.

חזרתי עם הבת שלי הביתה, חשבתי שהן מבינות, שהן מקצועיות ויודעות על מה הם מדברות.

חזרתי הביתה ושם החום עלה מאוד והגיע ל-40 מעלות. הילדה צרחה בקולי קולות מבועתת כולה, ואני הבנתי שמשהו לא בסדר, התקשרתי לאחות טיפת חלב ותיארתי לה את המצב ויידעתי אותה שבכוונתי להזמין אמבולנס , והיא בתגובה אמרה שאין צורך לקחת אותה לבית חולים כי זה יעבור תוך יום יומיים והחום יירד. הנחתה לעשות לה הרבה אמבטיות ולתת אקמולי. במשך חמישה ימים הילדה היתה עם חום שלא יורד לגמרי, עשיתי הרבה אמבטיות, היא היתה אפתית וחלשה מאוד. לא נותרה לי ברירה וביום שישי אחר הצהריים התקשרתי למוקד השירות של שניידר, ודיברתי עם רופא ילדים. והוא אמר שמקרה כזה הוא מאוד יוצא דופן, אך גם הוא המליץ שלא להביאה לבית החולים ואמר שתוך מספר ימים זה יעבור. 

ביום ראשון (שבוע אחרי קבלת החיסון) הייתי אצל רופא ילדים בישוב שאמר (לאחר התייעצות עם רופא מקורב לו) שמדובר באלרגיה. בנוסף, הוא אמר שאת החיסון הבא של גיל 4 חודשים נעשה אך ורק במכון רוקח בירושלים (מרוחק מביתי, ובנוסף איני בעלת רכב). אמרתי לו שאני חוששת לעשות חיסון נוסף כי מצבה של הילדה שלי כמעט ולא השתפר. רופא הילדים שהפנה אותי לשם אמר שעדיף תגובות מחיסון ולא לחטוף את המחלה.

לאחר כחודשיים, אחות טיפת חלב התקשרה בפעם ראשונה מאז המקרה והשאירה הודעה במשיבון שלי שבו היא שואלת מה עשיתי והאם לקחתי אותה לחיסון נוסף, כי במידה ולא, חסר לה החיסון של 4 חודשים. כמובן שלא התייחסתי ( מה כבר יש לי להגיד?).

היא השאירה אותי ככה לבד עם הבת שלי שכל יום יידעתי אותה שהחום לא יורד , שהילדה בוכה, שהיא אפטית, שהלחי הימנית נפוחה מאוד ואדומה, שמקום הזריקה כחול וסגול, שאני לבד! שאני לא יודעת מה לעשות ! שאני קורסת ! שאני מניקה ללא הפסקה בניסיון למזער את הנזק ! שאני מ פ ח ד ת !!!!

אחות ממשרד הבריאות יצרה קשר עם המרפאה שבה נעשה החיסון ושאלה את האחות שם מדוע היא לא דיווחה על תופעת לוואי אחרי חיסון. בתגובה, האחות אמרה שזה כנראה לא קרה במרפאה כי גם רופאת הילדים היתה במקום ושזה היה ממש מינורי, והיא לא יודעת אם זה בכלל מהחיסון…

כשהגעתי לטיפת חלב נכנסתי לאחות שהיתה שם , הרגשתי צורך לדבר איתה ולשאול מדוע הגיבה כפי שהגיבה למשרד הבריאות, היא היתה ממש נוראית, הרימה את קולה, התנהגה כאילו אני מקליטה אותה, צחקה כשדיברתי איתה על המקרה. הייתי בשוק, שאלתי אותה למה היא מגיבה כך, הרי היית שם, אמרתי לה והיא טענה שגם רופאת המשפחה היתה ושיכול להיות שהתפתח משהו רק בשלב מאוחר יותר.

הייתי בשוק מתגובתה השיקרית והרמת הקול שלה כנגדי, לא הבנתי איך היא משקרת במצח נחושה ועם חיוך על פניה.
היא אמרה לי – “איפה היא? היא חיה?”

נושאים באתר