תשלום פיצויים לנפגעי חיסונים בישראל

קרן הפיצויים לנפגעי חיסונים בישראל

בישראל נכנס לתוקף חוק פיצוי נפגעי חיסונים בשנת 1990. פרוטוקול ישיבת הכנסת בנושא התנהלותה של הקרן מפברואר 2007 חושף את המעט שידוע על קרן זו. הונה של הקרן מגיע מפרמיה חד פעמית של 14 ש"ח מכל הורה המגיע לחסן בטיפת חלב. הקרן מנוהלת ע"י חברת ענבל, חברת הביטוח המבטחת את כל מוסדות הממשלה. מדי שנה צוברת הקרן כמיליון וחצי ש"ח. עד לשנת 2007 צברה קרן הפיצויים כ 25 מיליון ש"ח. עד לשנת 2007 תבעו פיצויים מהקרן 25 אנשים בלבד. לדברי פרופ' בלהה כהנא, מי שעמדה בראש הועדה לפיצוי נפגעי חיסונים מקרן זו, עד היום לא זכה ולו קורבן אחד בפיצויים בישראל. בהוכחת פגיעה מהחיסון לא נדרש להוכיח רשלנות רפואית, אלא קשר בין החיסון לפגיעה עצמה בלבד. תקרת הפיצוי למקרה בודד של מאה אחוזי נכות או מוות עומדת על כ 700 אלף ש"ח.

נקודה נוספת שעלתה בישיבת הכנסת האמורה, נגעה לחוסר הפרסום של קיומה של הקרן והדרך לתבוע אותה, בקרב הציבור הרחב. הורים אינם יודעים כלל על קיומה של הקרן ועל האפשרות לתבוע פיצויים מהמדינה בגין נזקים. למעשה, הורים אינם מיודעים על קיומה של הקרן מחד וניזונים מהצהרות משרד הבריאות בתקשורת ואתרי המידע, אודות הבטיחות המופלגת של החיסונים מאידך ולכן מתקשים לקשר בין החיסון לבין תגובות שליליות, העוקבות לחיסון, הואיל ואינם מעלים על דעתם כלל אפשרות של פגיעה.

בנוסף לנתונים הנ"ל שדווחו בישיבת הכנסת, צוות תחקיר של ערוץ 2 חשף בתכנית ששודרה בערוץ 8, שהקרן מתנהלת תחת מעטה חשאיות ללא פרסום תשקיפים, מאזנים, דיווח על התביעות ותוצאותיהן ולמעשה הקרן איננה מתנהלת בשקיפות הנדרשת. כמו כן, חשף התחקיר שנפגעים הפונים לקרן, לרוב זוכים לטיפול תחת מעטה סודיות ולחץ להגיע להסדר פיצויים מהיר, תמורת החתמתם על "הסכם סילוק תביעות", טופס סודי המונע מהם לפרסם בפומבי את פרטי המקרה שלהם: מה נתקבל ולמה. נפגע חיסון שהעיד בישיבת הכנסת מאשר את הגישה הזו. פניות של נפגעים המגיעות לארגון "חסון", מאשרות את ההתנהלות הזו גם הן. עדויות נוספות שנרשמו בישיבת הכנסת, מספרות על נפגעי חיסונים שלא ידעו על קיומה של הקרן גם לאחר הפגיעה והטיפול הרפואי בהן. בד"כ מי שזוכה לשמוע על הקרן שומע עליה במקרה, מפה לאוזן ולאחר שכיתת רגליו ונבר בים המידע אודות נפגעי חיסונים בישראל, או לאחר שפנה לעורך דין המכיר את הנושא. אף גורם לא טרח לידע אותו שישנה קרן המיועדת בדיוק למקרים כמו שלו. למרות שיו"ר הישיבה, ח"כ סופה לנדוור, ביקשה לקדם חקיקה בעקבות ישיבה זו, שתחייב את משרד הבריאות לידע כל הורה הפונה לקבל חיסון, על קיומה של הקרן ועל תפקידה, עד היום לא חל כל שינוי במציאות הישראלית הזו.

תביעה בגין נזקי חיסונים

לפי דיווחי הנפגעים המגיעים לעמותה, נראה כי האתגר בתביעות בגין פגיעה מחיסונים, נעוץ באיתור רופא שיסכים לספק עדות הקושרת את החיסון עם הפגיעה, עדות הכרחית שבהיעדרה אין למעשה בסיס משפטי, ועורכי הדין העוסקים בנושא, מנועים מלממש תביעה לפיצויים. לפי מקרה אחד, כאשר כבר נמצא רופא שהיה מוכן לכתוב עדות שכזו, ממש ברגע האחרון משך את ידו לאחר שחברת הביטוח ענבל שכרה את הממונה עליו לייצגה. אווירת דיכוי חופש הצוותים הרפואיים בישראל, מונעת מרופאים לצאת באופן פומבי עם השגותיהם על תכנית החיסונים הרשמית, מה שבא לידי ביטוי גם בניסיונות לממש את הדין בתביעה בגין נזקי החיסונים. בהקשר זה נזכיר שדר' ברק הציע בכנס איגוד רופאי הילדים בשנת 2008 להטיל סנקציות על רופאים, שיעזו לצאת נגד הקו הרשמי של משרד הבריאות, בנושא תכנית החיסונים.

לצערנו הגדול, בעוד שבארה"ב, מדינה שיש בינינו השואפים לדמות לה, פיצוי נפגעי חיסון הפך להיות נושא ציבורי ומובן מאליו, בישראל מתנהל הממסד הרפואי בהתנשאות, הכחשה, זלזול וחוסר דמוקרטיה בוטה בנושא זה. טענות מיתממות אודות בטיחות אולטימטיבית וסמיכות מקרית כביכול בין קבלת החיסון לבין פגיעות שונות, נשמעות בכל מקרה כאשר המומחים מדברים בקול אחד בנושא הזה ומצליחים לשכנע שופטים שאין קשר בין החיסון לבין הפגיעה. ראוי לציין שבארה"ב פסק שופט בשנת 2008 לראשונה, פיצויים לנפגעת אוטיזם, חנה פולינג, לאחר שעמדת רשויות הבריאות הייתה אף היא שהחיסון שקיבלה חנה העצים בעיה מיטוכונדריאלית קודמת וגרם לה לאוטיזם. היה זה המקרה הראשון בו זנחו רשויות הבריאות בארה"ב את העמדה הבלתי מתפשרת, לפיה מחקרים הוכיחו באופן חד משמעי שאין קשר בין חיסונים לאוטיזם, עמדה השולטת עדיין בקרב נציגי רשויות הבריאות בישראל.