שתיקה כמו שלטון הרעם!
במשך חצי השנה האחרונה אני חוקרת את נושא החיסונים על כל צדדיו. היום אני נחה ומסתכלת סביב לצדדים, אחורה וקדימה.
איזה משפט מוזר, "שתיקה כמו שלטון הרעם". ועדיין, זה נראה לי המשפט המתאים ביותר לתחושותי הפנימיות.
לפני חצי שנה הייתי מאושרת בחיי, אשר היו טובים, ללא דאגות או טרדות. יש לי משפחה גדולה, תחביבים רבים, פעילויות עם חברים, זמן רב אשר ביליתי בחברת בעלי והחיים היו טובים! אני פנסיונרית, ולפני שנים רבות, בעת עבודתי כהומאופתית קלאסית, שמעתי כי חיסונים גורמים לנזק. היה דיבור מועט בנושא והורים חיסנו, כן או לא, על פי השקפת עולמם. אני עודדתי אותם למצוא מידע בנושא על מנת שיוכלו לקבל החלטה מאוזנת.
אני זוכרת יום אחד, שבו צפיתי בחדשות, וראיתי בתקשורת הפעלת לחץ על ההורים לחסן את ילדיהם, תוך חזרה על האמירה שחיסונים יעילים ובטוחים, עיני יצאו מחוריהן! איך ייתכן לחץ רב כל כך על הורים מבלי להראות להם את הצד השני, את הסיכונים?
התחלתי ללמוד את נושא החיסונים אשר הוביל אותי עמוק לתוך מחילות הארנב, כל נתיב נראה כמוביל לכיוון אחד של היעדר בטיחות בחיסונים, במיוחד כאשר קראתי על החומרים הרעילים אשר מוספים להם. הטיוח של רשויות הבריאות, של ארגון הבריאות העולמי, המרכז למניעת מחלות, מנהל המזון והתרופות בארה"ב, הממשלה, ויחד עם כל זה מגיע קונצנזוס של כל הגופים האמונים על בריאות הציבור בעולם כולו, כי חיסונים בטוחים ויעילים. בנקודה זו הבנתי את היקף הסיסמאות השגויות אשר מצוטטות בכל מדינה מסביב לעולם על מנת להפעיל לחץ על ההורים לחסן. דברים נוספים שגיליתי גרמו לי לפה פעור כמו נושא בטיחות החיסונים, אין אף חיסון אשר עבר מבחני בטיחות למול פלסבו אמיתי! !
אף לא אחד!
אני מרגישה שאני במסע אשר לוקח אותי עמוק יותר ויותר לתוך מחילת הארנב, והעובדה שקופצת שוב ושוב היא כי גופי הבריאות מתעלמים מהמחקרים אשר אינם תואמים את הצהרותיהם כי חיסונים הם בטוחים ויעילים, ואותם גופים משתמשים בכוחם וכספם למנוע מחוקרים בלתי תלויים לפקפק בבטיחות החיסונים.
עיקר מטרתם הוא לחסן כמה שיותר אנשים, היות וזה יביא להם לרווחים גדולים יותר. בשנת 1986, החריגו את חברות התרופות מאחריות לתופעות לוואי מחיסונים, דבר השופך אור על התנהלות חברות אלו מאז ועד היום. כאשר בדקתי את הנושא התחוור כי ישנם אלפי אם לא מיליוני דיווחים על תופעות לוואי מחיסונים, חלקם קלים כמו אדמומיות באזור ההזרקה ועד בעיות נוירולוגיות קשות, הפרעות קשב וריכוז, אוטיזם, בעיות חיסוניות ואפילו מוות.
התחלתי להסתכל על תופעות הלוואי הכתובות בעלוני החיסונים ולהקשיב למאות סיפורים ביוטיוב של הורים אשר ילדיהם נעשו מאד חולים לאחר חיסונים. זה הוביל אותי להבנה כי מרבית הרופאים מסרבים להאמין להורים וטוענים כי לא ייתכן שחיסונים יגרמו לנזקים ולמחלות כאלו. תביעה בבית משפט לפגיעות חיסונים בארה"ב משלמת רק חלק קטן מהוצאות הטיפול בילד נפגע חיסונים. תביעה שכזו נמשכת שנים, גם עשור, וזאת על מנת לקבל פיצוי על טיפול של 24 שעות ביממה לילד פגוע. במסע שלי אני לומדת כיצד לקרוא מחקרים בעין ביקורתית, לקרוא את כל המחקר ולא רק את מסקנת החוקרים, שלעתים תלושה לחלוטין מהתוצאות אותם הם מציגים במחקר.
ישנם גיבורים בתחום הזה, אשר במשך שנים עובדים בחשיפת האמת, הם אלו אשר הביאו את המידע לידיעתי ואני רואה בהם אנשים מעוררי השראה ובעיקר מאד אמיצים. הנה חלק משמותיהם:
רוברט פ. קנדי ג'וניור
עו"ד אשר תובע את אותם גופים אשר מבצעים זיופים וחושף את האמת של גופי הבריאות פעם אחר פעם.
ד"ר סוזן האמפריז
רופאה פנימית עם התמחות בתחום הכיליה, אשר לא יכלה עוד להמשיך בעבודתה כאשר הבינה את הנזק העצום הטמון בחיסונים. יש לה סרטוני יוטיוב רבים אשר מסבירים לפרטי פרטים את הנושא, וכן פרסמה כמה ספרים בנושא. .
ד"ר שרי טנפני
חוקרת את הנושא כבר 17 שנים. באמתחתה עדויות רבות על זיופים והמדע המכוער מאחורי אישורי החיסונים. בנוסף היא חוקרת את ההיסטוריה של מחלות ילדים ומלמדת בקורס אינטרנטי על בטיחות (או היעדר בטיחות) חיסונים.
דל ביגטרי
כתב רפואי אשר היה בעל תוכנית רפואית בטלוויזיה וראיין רופאים וחוקרים רבים בנושאי בריאות. הוא נאלץ לעזוב את התוכנית לאחר שהתחוור לו כי לתקשורת אין כל עניין בהבאת האמת לציבור בנוגע לחיסונים. הוא כתב אמתי אשר צולל לעומקו של העניין, תובע את גופי הבריאות על נושאי זיוף והיעדר שקיפות ובעל תוכנית שבועית קבועה הנקראת The Highwire, המביאה את הנושאים החמים ביותר בתחום.
נביט הלאה:
היום השתיקה סביב הנושא מדהימה אותי. מרביתם של ההורים נראים מאושרים עם המצב הקיים ומוכנים לתת לאותם גופי בריאות להפחיד אותם על מנת שילכו לחסן את ילדיהם מבלי להסתכל ולבדוק מעבר.
העיתונאים נראים שמחים לסגור כל דיון בנושא חיסונים ולחזור שוב ושוב על מה שנאמר להם לומר. נראה לי המדע סגור מבחינתם. יש את אלו שמהססים אבל היות ואין באמת דיון אלא רק משטר של דעה אחת, הורים אלו לא שומעים על הסיכונים אלא אם כן הם השקיעו את הזמן ולמדו בעצמם.
יש את אלו אשר החליט לא לחסן והם שומרים על ראשם למטה על מנת לא להתבלט כדי שאצבעות מאשימות לא יונפו לעברם לגבי "חסינות העדר", כשלמעשה היא ברובה מיתוס, אם מסתכלים על ההיסטוריה של הפצת המחלות. כיצד אתה יכול להפיץ מחלה שאין לך?
אני חושבת ש"הרעם" הוא בתוך ראשי . אם אצייר את הסצנה הזו בתוך ראשי יהיה בה גל עצום, כמו צונאמי המגיע מהים, מיליוני אנשים הולכים לעברו, לא מודעים כלל ורק ילד אחד רץ לכל עבר וצורח "צונאמי מגיע". אני מרגישה כמו הילד הזה.
