נושאים באתר

סיפורה של ו’, אוקטובר 2013 – פגיעה מחיסון גרדסיל

חיסון גרדיסל

אמא של ו’ מתארת את הפגיעות ומסכת הייסורים לאחר מתן חיסוני סרטן צוואר הרחם גרדסיל.

אני אם לנערה בת 18.5. הייתי רוצה לשתף אתכם במה שעבר עליי ועל בתי בארבע וחצי השנים האחרונות, לאחר שלאחרונה הבנתי כי ככל הנראה, השינויים הקיצוניים במצב בריאותה חלו בעקבות חיסון הגרדסיל (GARDASIL) שקיבלה. (חיסון נגד סרטן צוואר הרחם).

אני פונה אליכם לאחר שקראתי בעיתון כי התכנסה ועדה בנושא, שהחליטה להכניס את החיסון לסל הבריאות ולחסן כל תלמידה בכיתה ח’.

עד כיתה ט’ (השנה בה קיבלה ביתי את החיסון) היא לא סבלה מכאבים, ו’ הייתה ילדה ספורטיבית מאוד, שיחקה טניס, התאמנה במשך 5 שנים בקארטה, הייתה תלמידה מצטיינת שיכלה לשבת שעות על הכיסא בבית הספר, או בבית להכין שיעורים, וליהנות מהלמידה.
היום, במבט לאחור, ו’ אומרת שאינה זוכרת מה הם חיים ללא כאב.
החיים שלה חולקו בין רגע לחיים שלפני ולחיים שאחרי, והנקודה שעליה אני יכולה להניח את האצבע היום- היא לפני ארבע וחצי שנים.
מילדה בריאה, פעלתנית, עם רוח ספורט ושובבות הפכה ו’ להיות בעיני עצמה ובעיני הסביבה שלה, לזו שבמקום לעבור מחוג אחד לאחר, לזו שעוברת מבית חולים אחד לאחר. מרופאת המשפחה לחדר המיון, מחוות דעת רפואית אחת, לאחת נוספת.
כל זאת כאמור לאחר שלקחה את שלושת החיסונים בשנת 2009, בעקבות המלצות רופאים והקמפיין היעיל לטובת חיסון הגרדסיל.

בזמן מתן החיסון הרגישה ו’ כאבים עזים במקום ההזרקה, שהרגישו כמו דקירות סכין חזקות, בנוסף, הייתה לה חולשה בכל הגוף והיא הרגישה שהיא עומדת להתעלף. במשך יומיים לאחר החיסון שכבה במיטה חלשה, עם כאבי שרירים וכאבים עזים במקום ההזרקה.
בכל התקופה לכאבים שלה לא היה הסבר, רופא אחד ציין כי ‘התסמינים שלה לא מתחברים לכדי מחלה אחת’. כאשר נערה שומעת מילים אלו מאדם מוערך, שאמור לשמור ולהגן על הבריאות שלה, והוא רופא מומחה, היא גם מאמינה.
מכיתה ט’ עברה ו’ למעלה מ-30 רופאים מומחים, אינספור ביקורים אצל רופאת המשפחה, עשרות מהם הסתכמו בטופס הפניה למיון, ו-4 מהם הסתכמו באשפוזים.

את יום ההולדת ה-15 שלה בילתה לראשונה באשפוז של שבועיים בבית החולים שניידר, במקום לבלות אותו עם חברים.
בתי סבלה חודשים רבים מכאבים בבטן הימנית התחתונה, ולאחר מספר ביקורים בחדרי המיון החליטו לאשפז אותה לבדיקות. בבדיקות גילו נגעים לבנים במח, ודלקת בגב, אך לא הצליחו להסביר את הממצאים השונים.

מספר ימים לאחר שהשתחררה, הכאב התפשט- כל דריכה על הרגל הימנית שלה לוותה בכאבים עזים בבטן ובגב הימני התחתון. אך לא נמצא לכך פתרון והיא הועברה לטיפול במרפאת כאב, המטפלת בכאבים כרוניים.
ו’ הפסיקה להתאמן בקארטה, הפסידה ימי לימודים רבים, התרחקה מכל מעגל החברים הקרוב שלה, שלא הבין מדוע ברגע אחד הפכה מילדה אחת לאחרת, שלא יכולה עוד להשתתף בשיעורי הספורט, שלא יכולה לרוץ בהפסקה, שלא יכולה לכתוב בכיתה!
בכיתה י’, היא התעוררה בשבת בבוקר ולא הייתה מסוגלת להזיז את יד ימין שלה. היד החזקה שלה, שהילדה שלי הייתה כותבת בה, מציירת בה, מפסלת, משחקת עם אחיה הקטן. היד שלה החלה להכחיל, להתנפח, לרעוד, להיות קרה. לכאוב כל כך, עד שדמעות זלגו מעצמן בכל פעם שדבר מה נגע לה ביד.

לך תסביר לילד בן עשר (בני הקטן) למה אסור לו לקפוץ על אחותו, למה אסור לו לגעת בה, למה אח ואחות לא יכולים יותר לשחק. לך תדרוש מילדה בת 15 להתמודד שוב ושוב עם השאלות של חבריה לכיתה על “למה היא יושבת בשיעור ולא כותבת”, “למה עושים לה מבחנים בעל פה כשאין לה שום לקות למידה?” ו”למה היא מסתובבת עם תחבושת על היד” (ו’ החליטה מיוזמתה לכסות את זרועה כדי שלא יראו את צבעה הכחול). לך תסביר למורים למה התלמידה המצטיינת לא מגיעה לכיתה ולא מצליחה להכין שיעורים, למה היא לא מציירת יותר בשיעורי אומנות ולמה החומר היחידי שהיא עוד מסוגלת לעבוד איתו בשיעורי פיסול, הוא חימר.

הבת שלי, שהייתה חניכה מצטיינת בקורס המע”רים במד”א והתנדבה אצל וטרינר, הייתה צריכה להסביר למה היא כבר לא יכולה לעשות את כל מה שמבקשים ממנה. להתמודד עם תחושת התסכול של חניכה מצטיינת שגופה בגד בה ודרש ממנה כעת להתאמץ מאוד בתרגילים המעשיים. על לכתוב – בכלל לא יכולנו לדבר, כישורי המוטוריקה העדינה ביד נפגעו מאוד.
אך מעבר לכך, ו’ הייתה צריכה להתמודד עם כך שלא תוכל לנסות להגשים את חלום הילדות שלה – להיות טייסת. החלום שבשבילו היא פיתחה כושר, הצטיינה בלימודים. החלום שעליו היא הייתה מספרת לי ומשתפת אותו עם חבריה.
ראיתי את העיניים של הבת שלי כבות. ילדה בת 15 שכל חייה עוד לפניה החליפה את חלומותיה בחלום אחד קטן, להפסיק לחוש כאב.

כשו’ סיימה את כיתה י”א, חשבנו שסוף סוף למדנו להתנהל עם הכאב בגב ועם הכאבים ביד ההולכים ונשנים. ו’ סיימה את הבגרויות של אותה שנה אחרי מאמצים אדירים להשלים חומר לימודים של שנתיים ואישור לבצע את הבגרויות בעמידה ובעל פה כי היא מתקשה בכתיבה ובישיבה ממושכת. ההשלמה עם המצב הובילה לשיפור במצבה החברתי והיא חידשה את קשרי החברות עם חבריה הקרובים.

בכיתה י”ב, אובחנה אצלה דלקת במפרק הירך הימני, אשר התבטאה בקושי לדרוך על הרגל ותחושת כאב עזה באזור המפרק.
מחול השדים חזר. שוב רופאה אחת, ששולחת לאחר, ששולח למיון. שוב ממיון אחד לאחר, שוב אשפוז. שוב בדיקות, שוב להפסיד בית ספר, ימי עבודה, שוב להתרחק מהחברים, והמתח והדאגה שמשפיעים על כל המשפחה. והילדה שלי מתחילה ללכת עם קביים, כדי להפחית את הלחץ על המפרק ולכל זה מתווספת עלייה חדה בדופק במצב מנוחה. ואין הסבר.
כאשר לקחתי אותה להתחסן האמנתי שאני עושה לה טוב. מעולם לא חשבתי שאותה סדרה של שלוש זריקות יגרמו לבת האהובה שלי כזה סבל. את הקשר בין החיסון לבין התסמינים שלה הבנו במקרה לאחר שקראנו כתבות בנוגע לחיסון, ואשר הזכירו את התופעות שהופיעו אצל בתי:
כאבי מפרקים מפושטים, כאבי שרירים מפושטים, דופק מהיר, רעד בידיים (אצלה מתבטא יותר ביד ימין), ונגעים לבנים במוח. ברגע שקראנו את הכתבות, פרצנו בבכי. סוף סוף יש מי שמאמין, מודע וראה מקרים כמו של הבת שלי. לראשונה מזה זמן רב חשנו הקלה.

למרות האבחנה, תחושות הפחד והדאגה לא נעלמו. בתי מרגישה כמי שיש לה ‘פצצת זמן מתקתקת בגוף’ ושבכל יום יכול להופיע תסמין חדש שיאלץ אותה להתמודד מחדש עם תחושות כאב וחוסר אונים. תחושות שכל בני המשפחה חולקים איתה. אך עכשיו אנו יודעים לפחות, כי הטריגר שהפך את הילדה הבריאה שלנו לנערה חזקה שצריכה להתמודד עם כאבים כרוניים, הוא ככל הנראה אותו חיסון מלפני ארבע וחצי שנים.

לצערי, לאחרונה אני שומעת יותר ויותר קולות של נערות ונשים שחוות תסמינים דומים לאלו שהופיעו אצל הבת שלי. חייהן, בדיוק כמו חייה, השתנו מקצה לקצה לאחר קבלת החיסון. ועכשיו כאשר ועדת הבריאות דנה בהוספת החיסון לסל החיסונים לכל נערה בכיתה ח’, הרגשתי שאני חייבת לכתוב לכן: אימהות, נערות ונשים צעירות. אני כותבת לכן כי חשוב לי שתשמענה את הנערה מאחורי הסטטיסטיקה, מאחורי המספרים.

הועדה תוצף במחקרים מטעם חברות התרופות שיציגו סטטיסטיקות על היעילות המרשימה של החיסון ועל כך שתופעות הלוואי שלהן “שוליות” ומדובר על “אחוזים בודדים”. החברות לא יספרו את הסיפור האישי של אלו שנפלו תחת הקטגוריה “השוליות”. הן לא יספרו שבעצם אין אף דרך לדעת כיצד כל פרט יגיב לחיסון והן לא יציעו מענה לאותן נערות, “אחוזים בודדים”, שיגדלו להיות נשים חולות.

אני פונה אליכן, אלו שסובלות מתסמינים שהופיעו לאחר קבלת החיסון גרדסיל, להשמיע את קולכן! כתבו על כך ברשתות החברתיות! שלחו מכתבים לח”כים היושבים בוועדה! דרשו להופיע מול הוועדה ולספר את סיפורכן! לאלו שנפגעו זה כבר לא יעזור, אבל זה יכול להציל רבות אחרות.
אני מבקשת מכם – העבירו את המכתב הלאה.
אמא.

קוראים יקרים!

כעת משהגעתם הנה אנו מקווים כי המידע בעמוד זה מלמד ומסייע בידכם. זהו מידע שהושקעו בו שעות ארוכות ואנו גאים בו מאוד. המשימה שלנו היא להמשיך ולהפיץ מידע, לשמור עליו עדכני ורלוונטי כל העת. בענינו זו משימה לא פחותה מהצלת נפשות. כארגון ללא מטרות רווח, אנו מסתמכים באופן מוחלט על תרומות של הקוראים שלנו. זה מאפשר לנו להמשיך להיות עצמאיים ובלתי תלויים.
האם תוכלו לשקול תרומה כל שהיא, כאשר ינדב לבכם, על מנת לסייע לנו להמשיך במלאכה? – תרומה בכל סכום שהוא מחממת את ליבנו, נותנת לנו מוטיבציה להמשיך ומסייעת מאוד בהוצאות השוטפות.

תודה רבה!

חשוב שעוד אנשים ידעו? - שתפו!
שלום רב!

שמנו לב שאתם מוצאים עניין במידע שבאתר וזה משמח אותנו מאוד. אנו מקווים כי המידע מלמד ומסייע בידכם בקבלת החלטה חשובה. משמח אותנו לדעת שהמידע שעמלנו עליו כה רבות מוצא את דרכו אל ליבם של קוראים.

עמותת חסון – למתן מידע על חיסונים הינה ארגון ללא מטרות רווח המקיימת את כל פעילותה מעבודתם של מתנדבים הפועלים מתוך תחושת שליחות עמוקה ואינה מעניקה שכר.

באמצעות תמיכה ונדיבות ליבם של חברים רבים לאורך השנים הצלחנו להשיג השפעה כה רבה על השיח הציבורי בנושא ולתחזק את ההוצאות השוטפות.
האם תוכלו לשקול תרומה כל שהיא, כאשר ינדב לבכם, על מנת לסייע לנו להמשיך במלאכה? – תרומה בכל סכום שהוא משמעותית ביותר ומאפשרת לנו להמשיך בפעילותנו ולהרחיב אותה.

תודה רבה!

הסרת אחריות!

המידע המופיע באתר מיועד להרחבת הידע האישי וההבנה הכללית בלבד. כך תוכלו להיות שותפים פעילים בשמירה על בריאותכם ותתאפשר לכם בחירה מדעת. המידע באתר אינו מהווה חוות דעת רפואית ולא מחליף ייעוץ מקצועי רפואי.

על אף שלעיתים הכתוב מציג גישה מסוימת או דעה של מאן דהוא יש להתייחס אליו בזהירות הנדרשת. אין בכתוב על מנת לפסוק לכלל הציבור או לחלקו. כנהוג בתחום הרפואי, בעת הצורך, יש לפנות לגורם רפואי מקצועי על מנת לקבל אבחון וחוות דעת מקצועית התואמת לנסיבות המקרה ולגופו של עניין.

כל החלטה בנוגע לבריאותכם ראוי שתיעשה לאחר בחינת כלל ההמלצות המקצועיות ומכלול השיקולים השייכים למקרה הספציפי. אנו ממליצים תמיד לפנות לקבלת ייעוץ מקצועי מרופא מתאים למקרה המדובר.

דילוג לתוכן