תחת לחץ של משרד הבריאות, ובניגוד לרצונה, חיסנה ג' את בנה. מאז הוא השתנה, ולא חזר עוד להיות אדם בריא. גם בנה הבכור הגיב לא טוב לחיסון: פרכוסים ואשפוזים.
אני אחות מזה 18 שנים, מהם 12 שנים כאחות במחלקת תינוקות וטיפול נמרץ פגים ו- 5 שנים כאחות בית ספר.
הבן הבכור שלי נולד כאשר הייתי סטודנטית לסיעוד ומתוך אמונה מלאה, חיסנתי אותו בכל החיסונים.
לאחר חיסון גיל חודשיים, בני החל לפרכס והובהל לבית החולים. לאחר בדיקות הוא אושפז כאשר הרופאים אמרו כל הזמן כי אין קשר לחיסון אשר קיבל באותו היום.
במהלך האשפוז, הגיע אלי רופא אשר שאל אותי אם בני חוסן. לאור תשובתי הוא ביקש ממני כי לא אחסן אותו יותר.
בשל תמימות וחוסר הידע שהיה לי בנושא ולאור דבריהם של יתר הרופאים כי אין קשר לחיסון, המשכתי לחסן אותו אם כי בהפרשים גדולים יותר בין המנות, כאשר במקביל המשכתי לחפש מידע על הנושא.
בני סבל מעיכוב התפתחותי, אובחן עם אסטמה כרונית וסבל מדלקות אוזניים על בסיס קבוע.
היות ולרפואה הקונבנציונלית לא היה מענה טוב עבורי, פניתי לאפיקים אחרים ופגשתי מטפל ברפואה סינית אשר הסביר לי על נזקי החיסונים ובעזרת הטיפול המסור שלו, עזר לבני להבריא.
כאשר נולד בני השני, גמלה בי ההחלטה לא לחסנו. למרות בקשתי החד משמעית בבית החולים להימנע מחיסון, בקשה זו לא כובדה והוא חוסן לצהבת בי. לאחר מכן הוא לא חוסן כלל.
בשנת 2006, בהיותו בן 3, היתה התפרצות של מחלת החצבת והיה חשש שאחד מהמלמדים בחיידר שבו למד, נחשף לחצבת. מיד החלו פניות לכל ההורים כי עלינו לתת לכל הילדים חיסון חצבת. סירבתי.
משרד הבריאות מצא דרך מקורית לחייב אותי לתת את החיסון תוך פניה למקום עבודתי אשר איים עלי כי אם לא אחסן את בני- אפוטר.
בלב כבד מאד, חיסנתי אותו בחיסון חצבת-חזרת-אדמת (MMR).
שעות בודדות לאחר החיסון, ראיתי שמשהו לא תקין, היה לו מבט מזוגג והוא העלה חום בלילה. בבוקר הוא כבר היה ילד שונה.
הוא איבד את קשר העין, החל לגמגם, שכח מילים. התחילו לו בעיות מוטוריות (מוטוריקה עדינה ומוטריקה גסה), הוא נהיה בררן מאד באוכל, החלו בעיות מעיים, בעיות תחושתיות, איבוד היכולת ליצור קשרים חברתיים, הוא סובל מבעיות קשב וריכוז קשות ויושב שעות ובוהה בנקודה אחת בחלל.
היום הוא בן 16. כל מסגרות החינוך החרדיות דחו אותו בשל הקושי להתמודד עם ערב רב כל כך של קשיים.
המערכת כמובן הפנתה לנו עורף לחלוטין ואנחנו נשארנו עם הפגיעות הקשות שמערכת הבריאות, שאמורה לשמור על הבריאות שלנו, כפתה עלינו.