שאלות ותשובות

יעילות חיסונים

בדיקת יעילותו של חיסון חדש לפני אישור שיווקו לציבור, מגדירה, בין השאר את יעילותו. החוקרים בודקים את שיעור הנוגדנים הנוצרים בדם כתגובה לחיסון על פי מדדים מסוימים ומציינים האם רמות אלו מעל הסף הנחשב כיעיל לנטרול גורם המחלה. המדד הזה מכונה: “יעילות מחקרית”.

מאחר והיכולת של הגוף לדחות מחלה בעת חשיפה אליה תלויה בפעולה מורכבת של המערכת החיסונית כולה ולא רק ברמת הנוגדנים בדם, ומאחר ורמת הנוגדנים אותם מייצר הגוף כתוצאה מחשיפה זו לאחר חיסון הולכת ויורדת עם הזמן, השימוש במדד היעילות המחקרית על מנת לנבא יעילות קלינית (בשטח) איננו נכון.

מידע נוסף בפרק על יעילות חיסונים.

היות וייתכן פער בין יעילות מחקרית לבין יעילות קלינית, לא ניתן לדעת האם המחוסן מוגן מפני המחלה עד לרגע החשיפה עם גורם המחלה עצמו. כמו כן, במחלות להן מספר זנים של חיידק או נגיף הגורמים לאותה מחלה, חיסון כנגד זן אחד אינו יעיל בפני זנים אחרים שאינם כלולים בחיסון. לא זו בלבד, אלא שכתוצאה מחיסון המוני כנגד זנים מסויימים, זנים אחרים מתחזקים וממלאים את החלל שנוצר על ידי דיכוי הזנים הכלולים בחיסון (דוגמאות לכך ניתן למצוא בחיסון השעלת, פרבנר, שפעת, דלקת קרום המוח ונגיף הפפילומה).

תיאורית “חסינות העדר” נצפתה על מחלת החצבת והדגימה שכאשר 68% או יותר מהאוכלוסייה חלו במחלה ופיתחו חסינות טבעית כנגדה, אזי גם שאר 32% האחוזים באוכלוסייה היו מוגנים מפניה.

איננו יודעים האם השערה זו נכונה לכלל המחלות, אך אין זה רלוונטי לשאלת “חסינות העדר” כתוצאה מחיסונים.

מחלות רבות מתפרצות באוכלוסיות בעלות שיעור כיסוי חיסוני גבוה מאד (90%, 95% ואפילו 100%) ובכך מפריכות למעשה לחלוטין את ההשערה שמתן חיסונים יביא להגנה באוכלסייה בדומה לתחלואה טבעית נרחבת.

כמו כן, חיסונים רבים מכוונים למחלות אשר דרך ההדבקה שלהם אינה הדבקה טיפתית או העוברת דרך האויר, או שכלל אינם מכוונים כנגד החיידק/נגיף והעברתו מאדם לאדם, ולכן חסינות העדר אינה רלוונטית לגביהם. ביניהם: צהבת B, צהבת A, טטנוס, דיפתריה,  פוליו מומת (בזריקה) ופפילומה.